עפיפונים בוייטנאם

לקניית ערכת עפיפונים לבניה עצמית: עפיפונים לילדים למכירה.

עפיפונים בוייטנאם הם תחביב פופולארי לאורך כל השנה במיוחד בקיץ. אחד הדגמים הבולטים מאותו האזור הוא "עפיפון החליל". בכל אחר צהריים, כמויות של אנשים מגיעים אל חופי הים להעיף את אותם כלי תעופה מיוחדים שמפיקים צלילים.

הדגם הספציפי שמוכר כבר כ 2000 שנים, נבנה עם שמונה כנפיים מעוגלות שמחוברות זו לזו ועוד חמישה חלילים מעץ במבוק בגדלים שונים. כל חליל מפיק קול אחר, וכאשר נושבת הרוח כולם ביחד יוצרים מנגינה. הם מורכבים בקדמת המפרש הראשי וככל שהוא טס במהירות גבוהה יותר כך שומעים צלילים מיוחדים יותר. למשל קולות של ציפור, צפצפה של רכב, פעמונים ומוסיקה.

בדרך כלל רק מבוגרים מסוגלים לבנות ולהפעיל אותם. לכל עפיפון כזה יש 4 חלקים עיקריים: גוף, חוטים לביצוע פניות, חוטים לריחוף וחליל. המסגרת עשויה ממוטות עץ חלקות שעוצבו בצורה של חצי ירח, אורכן נע בין 2 ל 3 מטרים ורוחבן 1 מטר. במבוק עמיד יותר לגשם ולקרינת השמש, טובלים אותו מספר ימים במיץ לימון טבעי כדי להגן עליו מפני חרקים. לאחר מכן מרכיבים עליו בד מכותנה או שמדביקים בזהירות נייר מבלי שהוא יקרע. אם בסוף העבודה מגלים שצד אחד כבד יותר מהצד השני אז מאזנים אותו באמצעות אורכים שונים של חוטים. כמו כן החוט לא נועד רק לשליטה בביצועים ותמרונים באוויר, אלא גם מונע מהכנפיים להישבר כאשר יש רוחות חזקות.

אורך החוט מגיע לכ 200 מטרים ומאפשר טיסה בגבהים מרשימים. גם הוא מיוצר על ידי סיבי במבוק. כדי להכין אותו, חותכים מקלות קטנות מעץ קושרים אותם ביחד ומרתיחים לזמן רב במים, לפעמים מוסיפים גם מלח כדי שיצא רך וגמיש.

על כל דגם אפשר להתקין חליל אחד או יותר. גודלם תלוי במימדי הכנפיים שכן הם צריכים להיות מסוגלים לסחוב אותם לשמיים. נהוג לסווג אותם לפי סוגי המנגינות שהן מפיקות. תהליך היצירה הוא לא רק ארוך בזמן, אלא גם מצריך טכניקה, סבלנות רבה וידע בנושאים כמו אווירודינמיקה, פיזיקה, ספיגת צלילים והלחנה.

גילוף החליל הוא השלב הקשה ביותר, לשם כך צריך 4 עד 7 ימי עבודה. בעבר היה ניתן להרים לאוויר רק חליל אחד או שתיים. כיום ניתן לחבר גם עד 20 יחידות כאלו שמחוברות זו לזו על גבי המוט המרכזי. את החורים קודחים על גבי הענפים החלולים. ככל שהחורים מדויקים יותר כך הצליל יהיה יותר איכותי. היום יוצקים אותם ממתכות כמו ברונזה ואלומיניום.

כיום הכפריים מייצרים דגמים יותר מורכבים מחומרים תעשייתיים. זה מאפשר להם לעצב פסלים מרחפים בדמויות של נשרים, פרפרים ודרקונים. החוטים הם כבר מניילון, המפרשים מחומרי פלסטיק דקים וכך גם המקלות שמיועדים למסגרות. חומרי גלם אלו מאוד זולים ומתאימים לתעופה כי משקלם קטן. שני עיצובים מסורתיים נוספים הם "החגב עם הקרן הגדולה" ו"עלה עץ הלימון" שניהם מרחפים בגבהים גדולים.

בדרך כלל מעיפים אותם בשעות אחר הצהריים, כאשר השמש מתחילה לשקוע. צריך שני אנשים כדי לבצע זאת. בעוד שאחד מחזיק בחוט, האדם השני מחזיק את המפרש ורץ אל הרוח עד שהיא מרימה אותו. באזורים הצפוניים והמרכזיים של וייטנאם מתקיימים הרבה תחרויות בכל שנה. החוקים משתנים ממקום למקום, באופן כללי השופטים בוחרים את המנצחים על פי העיצוב המרשים ביותר, הפקת מוסיקה מעניינת וכמובן גם יכולות הטיסה. אחד האתגרים הקשים ביותר הוא להטיס את העפיפונים בין עמודים שמתנשאים לגובה רב מבלי לגעת בהם. בדרך זו המשתתפים יכולים להפגין את השליטה שלהם בתמרונים בין המכשולים.

את העפיפון שזוכה בתחרות מציבים בפסגת מקדש עד לתחרות של השנה הבאה. בין הפרסים שנהוג לחלק למנצחים תמצאו מאוורר חשמלי לבית, מניפות מנוצות ארוכות, 5 מ"ר של בד קרפ, קומקום ו 3 עוגות אורז גדולות. כמו כן המנצח חייב לארגן מסיבה גדולה לכל הכפר שלו.

בתקופת מלחמת וייטנאם היה איסור על הפרחת עפיפונים, כמו כן גם לשדות שבהם גידלו אורז היה אסור להיכנס כי זה היה פוגע בתוצרת החקלאית. לעומת זאת, היכן שגידלו תפוחי אדמה היה אפשר להיכנס בחופשיות כי הם גדלים מתחת לפני האדמה.

עפיפון > עפיפונים בוייטנאם