בובות חרסינה פורצלן

לקניית בובת חיבוקי קוף.

בובות חרסינה הן בובות שרוב חלקיהן עשויות מחומר שנקרא באנגלית פורצלן. אחד המאפיינים הבולטים הוא המראה הכמעט אמיתי שלהם לבני אדם. זה קורה בגלל הצבע החום בהיר שדומה לצבעו של עור האדם.

שיא הפופולאריות של בובות פורצלן / חרסינה היה בין השנים 1860 עד 1900 במדינות אירופה ובעיקר גרמניה וצרפת.

הדגמים של פעם נחשבים לפריטי אספנות יקרים. ובמיוחד פיגורות עתיקות של ליצן או פיות קטנות מסין, רומניה או רוסיה. הן מוצאות למכירה גם במכירות פומביות במחירים מאוד גבוהים של אלפי דולרים.

בתחילת דרכן הכינו אותם עבור ילדים כצעצועים למשחק, אבל מהר מאוד מבוגרים החלו לאסוף אותם ולקשט ולהציג אותם לראווה בביתם.

הראש של בובות פורצלן עשוי מחרסינה ובדגמים הסינים מורחים עליהם גם שכבת ציפוי מבריק, אך שאר חלקי הגוף עשוי ברוב המקרים מחומר אחר. למשל בד, עור, עיסת נייר, עץ ואפילו נסורת. את הגוף לא מכינים מחרסינה כי זהו חומר שביר וכבד. העיניים עשויות מזכוכית.

במהלך תהליך ייצור הבובה, ממיסים חומרי גלם ביחד עם חרסינה בטמפרטורה שעולה על 1000 מעלות ולאחר מכן יוצקים את הנוזל לתבנית, ומחכים עד שיתקרר ותיווצר צורה של עגולה של ראש. לאחר מכן צובעים את הראש במספר שכבות עד שמתקבל הצבע והמרקם הרצוי. לאחר מכן עוברים לעצב את מאפייני הפנים. לאחר כל צביעה מכניסים את הכדור לתנור כדי שהצבע יתייבש.

בהתחלה בובות פורצן מסין היו דומיננטיות בשוק אך לאט לאט האירופאיות תפסו את מיקומן. בעוד שלדגמים הסינים לא היה שיער אלא רק ציור של קווי שיעור, לדמויות האירופאיות היו מדביקים שיער של עזים ואפילו של אנשים.

השימוש נפוץ גם לתעשיית האופנה, שם היו מלבישים אותם בבגדים קטנים כדי לראות איך המוצר הסופי שמיועד לאנשים בגודל טבעי יראה. וכמובן שגם ילדות ונערות שחקו איתן, והתנסו בשילוב והתאמה של בגדים אופנתיים על הבובות. בפריז התפתחה תעשייה שלמה של ייצור בגדים במימדים קטנים עבור בובות חרסינה.

עד המאה ה 19 רוב הבובות ייצגו אנשים מבוגרים, כאשר החלו להופיע דמויות של ילדים, תינוקות ואפילו חיות כמו קוף חיבוקי, ברווז עף ושפן רץ היה מפנה בתחום ודגמים אלו השתלטו על השוק.

עם השנים המחיר ירד בהדרגה ויותר אנשים יכלו לרכוש אותם. בנוסף לכך היה בגרמניה מרבץ גדול של חמר ששימש כחומר גלם להכנתם. במאה ה 20 החלו לייצא את הסחורה גם לארצות הברית, והייתה להם הצלחה גדולה גם שם.

ביפן התמחו בדגמים מיניאטוריים. היו צובעים אותם בצבעי שמן שלא החזיקו הרבה זמן מעמד והיו מתקלפים יחסית מהר. אנשי מקצוע מיומנים היו מציעים שרותי תיקון בובות חרסינה שצבען דהה או שהיו נשברות ממגע קל.

בשנות ה 50 נוצר תחביב חדש של יצירת בובות פורצלן, אבל בדמויות העתיקות והנוסטלגיות שהיו נפוצות לפני שנים רבות.

כיום ייצור המוני של בובות פורצן מתבצע בסין. תהליך הייצור הוא מאוד זול ולכן זה הופץ לחנויות רבות, שם מוכרים אותם כקישוטים לבית. את הפריטים לאספנים אפשר למצוא רק בחנויות ספציפיות או בהזמנה מיוחדת.

בובת החרסינה היקרה בעולם נמכרה במחיר של מאות אלפי דולרים. בדרך כלל אם יש להן הבעות פנים מיוחדות הן גם שוות יותר. למשל אם הבובה בוכה היא יותר נדירה מבובה מחייכת. כמו כן אם אפשר להזיז גם את הגוף שלה, אז זה נחשב ליותר יקר מאשר גוף יצוק וקבוע. אם יש עליהן חותמת של המפעל אז ערכן גם עולה בהתאמה.

האומן שמכין את בובת החרסינה בדרך כלל מסמן אותה על ידי כתיבת שמו או חריטה של סמל מיוחד. בדרך כלל מטביעים אותו על הראש, כתפיים, צוואר או יותר למטה באזור הרגל. לפעמים מצרפים אליה גם תעודת אישור מיוחדת המעידה על האותנטיות שלה, זה מאוד מקובל במכירות פומביות ששם נמכרים גדמים נדירים ועתיקים בני יותר ממאה שנים.

לפני השימוש בחומרי גלם כמו פורצלן, היה מקובל להכין בובות משחק מעץ. הייתה להם עמידות חזקה יחסית אבל הם לא היו נראות אמיתיות. לא משנה עד כמה האומן היה כישרוני, לא היו עליהם פרטים מדוייקים ודומים למראה האמיתי של בני האדם.

עובדות מעניינות על חרסינה / פורצלן

פורצן היה בשימוש לראשונה בסין. חומרי גלם נוספים שעורבבו איתו היו זכוכית, עצמות של חיות, אפר, ומינראלים כמו קוורץ ואלבסטר. כדי להגיע למוצר מוגמר מחרסינה צריך לעבד את החומרים בתהליך ארוך. הוא כולל שבירה של החומרים לחתיכות קטנות, ניקיון, ערבוב, יצירה של הצורה הרצויה, חימום בתנור וצביעה של שכבות.

במשך השנים הם ייצוא את מוצריהם למדינות אחרות דרך נתיבי מסחר, הידוע שבהם נקרא "דרך המשי".

החומר משמש גם את תעשיית הבנייה והעיצוב הביתי. בדרך כלל ניתן לראות אותו כמרצפות ואריחים לקיר או לרצפה וגם פאנלים דקורטיביים.

רופאי שיניים מכינים ממנו כתרים, גשרים, ציפוי ושיניים תותבות.

תחפושת בובה שבורה היא מאוד פופולארית בחג פורים בישראל.

בובות לילדים > בובות חרסינה / פורצלן