עפיפון גשר מפלי הניאגרה

לקניית ערכת עפיפונים לבניה עצמית: עפיפונים לילדים למכירה.

כאשר רצו לבנות גשר מעל מפלי הניאגרה, זו הייתה משימה לא קלה. היה מדובר בגשר תלוי שהיה צריך להיות מספיק חזק ויציב כדי שאנשים יוכלו לעבור בבטחה מצד לצד. הרעיון לביצוע המשימה התחיל עם עפיפון פשוט.

הגשר התלוי שחצה את מפלי הניאגרה נבנה בשנת 1848 והחזיק מעמד כ 7 שנים. במהלך התקופה הזו הוא שימש הולכי רגל, כרכרות עם סוסים ועגלות עם משא כבד. רוחבו היה כ 2.5 מטר והוא היה מורכב מקרשים של עצי אלון. כמו כן בכל צד של הגדה היה מגדל גדול שהתנשא לגובה של כ 20 מטרים. כל מגדל החזיק 4 כבלים שאליהם היו מחוברים עמודים מברזל.

את הגשר החליטו להקים כדי לאחד את ארה"ב וקנדה, לאחר ששתי מדינות אלו רצו להפסיק את המלחמה ביניהם, בנוגע לבעלות על מושבות שהבריטים בנו באזור. אז לא היו אמצעים כמו שיש היום, למשל מעבורות שחוצות את הנהרות. מי שרצה לחצות את מפלי הניאגרה, היה צריך לנסוע בכרכרה עם סוסים מסביב לנהרות שהקיפו את הערים. טיול כזה היה ארוך ומיגע.

כדי לבנות את הגשר היו צריכים להעביר חבלים מצד אחד של הגדה לצד השני. בגלל שזרם הנהר והמפלים היו חזקים מדי, זה היה בלתי אפשרי לעשות זאת עם סירות או ספינות. לכן היו צריכים לפנות לדרכים אחרות בלתי שגרתיות.

שיטה אחת שהייתה מקובלת בזמנו הייתה באמצעות חץ וקשת. אחד מן הפועלים היה קושר את קצה החוט לחלקו האחורי של החץ, ויורה אותו לעבר הצד השני של הנהר. במקרה הנוכחי של מפלי הניאגרה, המרחק היה גדול מדי בכדי להשתמש בחץ וקשת שמופעלים על ידי אחת.

ולכן היו צריכים להשתמש בקטפולטה רומאית כדי לבצע את המשימה, אך לא הייתה אחת כזו בסביבה ויצירה של מכשיר כזה מהשלבים הראשונים היה לוקח לפחות כמה חודשים אם לא שנים. בנוסף לכך הועלתה הצעה לשיגור טיל אך זה היה מסוכן מדי.

במטרה למצוא פתרון לבעיה זו, מנהל העבודה שהיה אחראי על הקמת הגשר, החליט לארגן תחרות עפיפונים. הפרס הראשון שהיה מספר דולרים בודדים יוענק למתחרה שיצליח להעיף עפיפון לצידו השני של הנהר מבלי לקרוע את החוט של העפיפון.

יום לאחר מכן, ילד בן 15 הצליח לבצע את המשימה. הוא נסע במעבורת מהצד האמריקאי לצד הקנדי, כאשר הגיע נאלץ ללכת עוד 3 קילומטרים ואז להמשיך ולטפס על גבעה גדולה והתמקם שם. הוא חיכה יום שלם כדי שיגיעו רוחות מספיק חזקות ובכיוון הרצוי. העפיפון שלו ריחף מהצד הקנדי של הנהר ונחת בקו החוף של מדינת ארצות הברית. מיד אחר כך, הפועלים קשרו את החוט לעץ והוא שימש כבסיס שעליו הלבישו חבל עבה יותר ששימש גם להעברת ציוד מצד לצד.

מנהל העבודה שהיה אחראי על הקמת הגשר היה גם ממציא ידוע. באותם שנים הוא יצר גם סל גדול מברזל שבאמצעותו העבירו נוסעים וגם מטענים. היו מתקינים אותו על כבל שמקשר בין שני מגדלים מרוחקים.

למרות שהרבה מהנדסים חשבו שהפרויקט לא ייצא לפועל, בסופו של דבר הגשר היה הצלחה הנדסית גדולה. מעבר לכך הגיעו הרבה אנשים מכל העולם כדי לטייל באזור וגם ללכת על הגשר. היו גובים 25 סנטים כדי לעבור לכל צד. ביום ממוצע עברו שם כמאה אנשים.

עובדות על מפלי הניאגרה:

בכל שנייה זורמים דרכם כחצי מיליון ליטר מים. הגובה המירבי הוא 53 מטרים ורוחבו כ 300 מטרים.

הזרימה החזקה ביותר מתרחשת בחודשי הקיץ. באזור ישנם מערכות מיוחדות שיכולות להאט את הזרם במידה והוא חזק מדי. בשנת 1848 הזרימה נעצרה לחלוטין למשך 30 שעות כאשר קרחון גדול נתקע שם, וחודשה לאחר שהוא נמס.

הנהר קיים עוד מעידן הקרח, אז הוא היה קפוא וככל שכדור הארץ התחמם, הקרח נמס והחלו לזרום בו מים. בשנים הראשונות להיווצרותו היו בעצם 5 מפלים קטנים עם הזמן המים פילסו את דרכם למפל אחד גדול, זה שקיים היום.

במאה ה 19 ייצרו שם חשמל באמצעות תחנת כוח הידרואלקטרית שמוקמה באזור. כאשר המים נופלים באמצעות כוח הכבידה הם מסובבים טורבינות שמייצרות את החשמל. עד היום נמצאים שם מערכות כאלו. כמו כן המים משמשים גם לשתייה, אנשים תופסים דגים באזורים מרוחקים יותר, שטים בסירות ועד היום גם מקיימים פסטיבלים ותחרויות הפרחת עפיפונים.

מיליוני אנשים מטיילים באזור בכל שנה, רובם צופים מהצד בפלא הטבעי. היו גם אנשים ניסו לקפוץ או לשחות בקרבת מקום אז זה תמיד נגמר בצורה לא טובה. לעומתם הדגים ששוחים באזור מצליחים לשרוד את הנפילה החופשית.

המים מכילים בתוכם הרבה מינראלים, אחד מהם נקרא "מלח סלעים" ולכן הם נראים בגוון ירוק.

עפיפון > גשר מפלי הניאגרה