חרוזים אינדיאנים

לקניית חרוזים ליצירה, לתכשיטים, לילדים ולמבוגרים הכנסו לקטלוג: חנות חרוזים.

מגלי הארצות והמתיישבים הראשונים שהגיעו ליבשת אמריקה העניקו לאינדיאנים – תושבי המקום, חרוזים העשויים מזכוכית וקרמיקה כמתנות וגם כחלק מתהליך של סחר חליפין.

לפני בואם ובעצם מאז ומתמיד חרוזים היו חלק מחיים של האינדיאנים. הכינו אותם מעצמות של חיות, אבנים כמו טורקיז, ג'ספר וצדפות. הכניסה של החיים המודרניים לא שינתה בהרבה את תהליך הייצור המסורתי. גילפו ועיצבו אותם בעיקר מקרן של חיה, קונכייה של צב, ציפורני אייל. כמו כן היה נהוג להשתמש גם בעץ וזרעי צמחים. החרוזים העידו גם על העושר של האנשים, השתמשו בהם בטקסי חתונה, הסכמי מסחר, חוזים, בריתות ובריקודים רוחניים.

ארכיאולוגים מצאו סוגים שונים של חומרים, סגנון וגדלים, בחפירות שהתבצעו במקומות בהם היו התיישבויות וכפרים אינדיאנים ידועים ביבשת אמריקה וקנדה. הם נועדו כדי לקשט חפצים יום יומיים כמו חגורת בופאלו, שרשראות ואפילו כאמצעי לסיפור סיפורים. באירופה אנשים גרו בבתים קבועים ולכן עבודות היצירה יועדו להישאר במקום אחד. לעומתם האינדיאנים חיים כנוודים ולכן הקישוטים, חפצי יצירה ובמיוחד התכשיטים שייצרו היו צריכים להיות ניידים ופונקציונליים. עבודת החריזה מתבטאת בבגדים, חפצים יום יומיים, אוהלים וציוד לסוסים.

אחד מהצורות המוקדמות ביותר היו מחטים של דורבן שנתפרו לנעליים וחבלים. את המחטים היה קל מאוד לאסוף מבעלי חיים שצדו, יכלו לחתוך אותם באיזה אורך שרצו, ויתרון נוסף הוא שהיה בפנים כבר חור. את אבני החן היקרות היו שוברים וקודחים בהם חורים עם כלים העשויים מאבנים חזקות ומלטשים עם חול.

חרוזים אינדיאנים עדיין חשובים לתושבי המקום כחפצי תרבות ומסורת שמספרים את ההיסטוריה המקומית. כפרים שונים העדיפו צבעים ושילובים שונים של דוגמאות. למשל שבט "סו" עבדו עם רקע לבן שעליו הניחו גוונים של כחול כהה, ירוק, ורוד וצהוב. ה"שאיין" הוסיפו יותר טורקיז, אדום בהיר וגוונים שקופים. שבטי הצפון אהבו רקע צבעוני במיוחד עם אדום כהה, קריסטלים שקופים ושחור שיוצרים צורות של פרחים. בדרום היבשת השתמשו יותר בשחור.

בנוסף לכך אנשים מרחבי העולם גם נהנים להשתמש בהם כתכשיטים יפים בעלי עיצוב מיוחד. הם מוצעים למכירה בחנויות תכשיטים, חנויות מזכרות לתיירים, מציגים אותם במוזיאונים ועדיין ישנם יוצרי תכשיטים שעוסקים בטכניקת החריזה האינדיאנית.

רוב האנשים חושבים שחריזה היא מלאכת יד שעיקרה השחלת חרוזים על חוט או תפירתם על בד. אך לאינדיאנים הייתה טכניקה נוספת שכללה חיבור חרוזים לנייר גמיש או רצועה אחרת מסודרים לפי תבנית שחוזרת על עצמה או תמונה כלשהי. היצירה הסופית נראית כמו פסיפס או שטיח. זהו גם אמצעי לביטוי עצמי המשלב צבעים, ניגודיות ועיצוב אין סופי של דוגמאות והרכבות ייחודיות. הם כללו ייצוג של תופעות על טבעיות, ראיית עולם רוחנית בשילוב עם יופי ואסתטיקה. האינדיאנים האמינו שהם שמקבלים השראה לעיצובים אלו מרוחות שבאים לבקר אותם בזמן השינה, בחלומות הלילה.

כאשר הרבו להשתמש בחרוזים מזכוכית, המחיר שלהם ירד והם הפכו לעוד יותר נפוצים בקרב ילידי המקום. עם הזמן הפסיקו להשתמש גם בתכשיטים מקרמיקה כי יצרני הזכוכית שלטו בשוק והציעו סוגים רבים מבחינת מחיר, אספקה צבעים ודוגמאות. בשלב הראשון זה היווה תחליף לחומרי גלם מן הטבע, אך ככל שגבר השימוש בהם, הם נהיו החומר המרכזי וכמעט החליפו לגמרי את חומרי הגלם המסורתיים. כמו כן האינדיאנים החלו לאבד את אדמותיהם לטובת המתיישבים האירופאים. בגלל המצב הזה כבר לא הייתה להם גישה לחוף הים, היכן שבעבר היו שולים צדפות וקונכיות. וגם לא ליערות היכן שצדו בעלי חיים אחרים.

חרוזים של לוכד חלומות

חרוז אחד במרכז טבעת של לוכד חלומות מסמל את העכביש שטווה את רשת הקורים. אם יש יותר מאחד זה מסמל את החלומות הטובים שנתפסו במהלך הלילה. בנוסף לכך מקשטים אותו עם קמעות ונוצות שתלויות ממרכז הרשת או הלולאה. השבטים נהגו לתלות את הקישוטים האלו מעל עריסה של תינוק כהגנה. הפריט הזה מאוד נפוץ בתקופתנו, הרבה אנשים ברחבי העולם מקשטים באמצעותו את החדרים, והוא גם משמש כתליון לשרשראות וכמוטיב מרכזי בעגילים.

האגדה השכיחה ביותר בנושא לוכד חלומות מספרת שרופא אליל סבל מסיוטים וחלומות רעים במהלך הלילה. ובין השאר זה גרם לו לבעיות רפואיות. הוא תלה חישוק באוהל שניצב מעל ראשו בזמן שישן, אך עברו מספר ימים וזה לא עזר. כאשר עכביש וינשוף ראו שהוא אינו מחלים הם החליטו לעזור לו. העכביש טווה חוטי משי בין קצוות הלולאה של החישוק והשאיר חור מרכזה. הינשוף עף ליער ואסף משם נוצות גדולות, הוא חזר לאוהל ופיזר את הנוצות על מרכז הרשת. כאשר החלומות הרעים הגיעו הם נתפסו ברשת ולא יכלו להגיע אל רופא האליל, ואילו החלומות הטובים עברו דרך החור במרכז בקלות.

החומרים הדרושים להכנת לוכד חלומות מותאמים לגיל ולאישיות של אותו האדם. למשל עבור ילדים מכינים אותם מענפים של עץ הערבה. מכופפים אותם לצורה של דמעה ובמרכז הרשת משאירים חור קטן מאוד. עם הזמן ענפי הערבה מתייבשים ואז המעגל נפתח ומתפרק. נהוג גם לשים נוצה במרכז שמסמלת את הנשימה ההכרחית לחיים ואת ארבעת הרוחות. כמו כן משבצים גם חרוזים ואבני חן שמאמינים שיש להם כוחות מיוחדים.

חרוזים > חרוזים אינדיאנים
חרוזי גיהוץ