מנדלות טיבטיות דפי צביעה לילדים

דפי צביעה להדפסה > מנדלות לצביעה > מנדלות טיבטיות

מנדלות טיבטיות לצביעה הינן תמונות שמייצגות את העולם האידיאלי. פירוש המילה בשפתם היא: "האמת והבסיס של כל הדברים".

הנזירים נהגו להתייחס אליהן בקדושה, ככלים רוחניים שעוזרים להם בתהליך המדיטציה. למרות שמקורן בהודו, לאורך השנים הפסיקו לצייר אותם שם ולמעשה, הטיבטים אמצו את הפעילות הזו והמשיכו במסורת עתיקת השנים עד היום.

מה שמיוחד בגרסה הטיבטית היא העובדה שהם אינם מציירים אותן רק עם כלי כתיבה ודף או מגילה, אלא מכינים אותם גם עם חול צבעוני. הנזירים מכינים תבליט עם צורות גיאומטריות שונות ואז ממלאים כל תא בחול שנצבע בגוון אחר. בגלל שזה נראה בסופו של דבר כמו צלחת דו מימדי אות תלת ממדית גדולה, הם מאמינים שהאלים יכולים לשכון בפנים ולהתגלות בפניהם.

כאשר הם מסיימים את הטקסים, הם משמידים את המנדלות, בדרך כלל מפזרים את החול ברוח. כדי לעשות זאת אוספים את כל הגרגרים של היצירה ושמים בתוך צנצנת. לאחר מכן עוטפים את המיכל בבד משי ומפזרים את התכולה בים, אגם או נהר.

זה נעשה מיתוך כוונה להתנתק מחפצים חומריים וההבנה שהכל זמני בחיים. כמו כן הם מאמינים שהעולם שאנו רואים בעיניים הוא כמו חלום, הוא רק מסמל את הדברים החשובים באמת, שניתן להגיע אליהם בעולם הפנימי שלנו, דרך מדיטציה.

לעיתים השתמשו בחומרי יצירה יקרי ערך להפקה של יצירות גדולות ומרשימות אלו. למשל היו כותשים אבני חן יקרות בצבעים מרהיבים. כיום מקובל גם לצבוע אבנים או חלוקי נחל לבנים, להשתמש באבקת פרחים וקמח תירס. כדי שהיצירה לא תתפרק כאשר נושבת רוח קלה, הם דוחסים ומצופפים היטב את האבנים וגרגירי החול. בדרך כלל אין שימוש בחומרי הדבקה כדי לקבע אותם.

בזמן הכנת המנדלות, כל הנזירים לובשים מסכות כדי לא לייצר רוח שעלולה לפזר את החומרים. את האבקה הם מפזרים בעדינות מיתוך מיכלי מתכת קטנים.

הם בוחרים בקפידה את המקום שבו יקימו את המנדלה. זה נעשה באמצעות תפילות, שירים, הדלקת קטורת והשמעת מוסיקה מסורתית. המנהיג של הקבוצה שמונה כמה עשרות משתתפים, לוקח גיר לבן ומסמן על האדמה את קווי המתאר הכלליים. גודל השטח הוא בסביבות 4 מטרים רבועים.

הלימוד של טכניקות הציור והצביעה מועברות מפה לאוזן, הם אינם נוהגים להעלות על הכתב את כל הידע שלהם בנושא זה ובנושאים אחרים. זאת הסיבה גם שלקח למערב הרבה זמן להכיר את האירוע הזה. הפעם הראשונה שתועד טקס כזה היה בספר שנכתב במאה ה 14.