עפיפון להרמת אנשים באוויר

לקניית ערכת עפיפונים לבניה עצמית: עפיפונים לילדים למכירה.

עפיפון להרמת אנשים הוא כלי תעופה ללא מנוע, שדומה מאוד למצנח או דאון ותפקידו להרים את הטייס באוויר לגובה רב. לפעמים המטרה היא לרחף באוויר באזור ספציפיים ולפעמים לטוס איתו עם כיוון הרוח.

במאה ה 20 בעקבות התפתחות עולם התעופה וייצור של מטוסים עם מנוע, השתמשו בהם פחות והיום ניתן לראות אותם רק במסגרת פעילות ספורט אתגרי או תחביב.

סיפורים על עפיפונים ככלי טייס הופיעו גם ביפן העתיקה במאה ה 7. באחד מהם, מתואר גנב שנעזר בעפיפון כדי לגנוב פסלים מזהב בצורה של דגים, שהיו יצוקים על הגג של "מבצר נגויה". מספר אנשים הכינו עבורו את כלי התעופה שהיה מאוד גדול. הטייס היה קשור לזנב והניווט התבצע מהקרקע על ידי כמה אנשים שהחזיקו בחוטים. לאחר שמקרים כאלו חזרו על עצמם, הוחלט ביפן לאסור את המעוף באמצעותם.

במאה ה 13 מגלה הארצות המפורסם מרקו פולו הגיע לסין וראה את הטכניקות שבהם השתמשו כדי לגרום לאנשים לרחף באוויר. הוא טען שזה מסוכן מאוד והרבה מאוד נפצעו מכך. למשל הוא ראה כיצד מנסים לחזות את מזג האוויר, האם כדי לצאת להפלגה או שהים עומד להיות מסוכן ולהטביע את כלי השייט. לשם כך בחרו מישהו והצמידו אותו לעפיפון מאוד גדול בצורה של קופסא תלת ממדית. לאחר שהוא עלה לאוויר תפקידו היה לתצפת רחוק עד לקו האופק, לצפות בעננים, בגלים ולנסות לאמוד את עוצמת הרוח וכיוונה.

ביפן היה מהנדס מגדלים שבאמצעות עפיפונים היה מעביר את העובדים שלו ממקום למקום באתר הבנייה.

באנגליה הממציא גו'רג' פוקוק פתח דגם קטן שדומה לדאון שאיתו הצליח להטיס את הילדים שלו בחצר ביתו.

פעילות עפיפונים לילדים.

במאה ה 19 פותח דגם בצורת משושה לשימוש צבאי, כדי להרים לשמיים חיילים במטרה לתצפת על שטחי אויב. מטרה נוספת הייתה להעמיס עליהם אנטנות אלחוטיות כדי להעביר תשדורות אלקטרוניות למרחק רב יותר. לאחר שנה שלמה של ניסויים המתקן הזה היה מסוגל לרחף בגובה של כ 30 מטרים מעל פני הקרקע. כאשר הם הפכו לכלי מבצעי שלחו אותם לדרום אפריקה לסייע במלחמת הבורים. אבל עד שהם הגיעו לשם המלחמה כבר הסתיימה, הבריטים נצחו ומאז לא היה צורך להשתמש בהם יותר.

במאה ה 20 הצליחו להעלות לאוויר אדם לגובה של 488 מטרים עם עפיפון. הכניסו את הכלי הזה לשימוש כדי לחזות את מזג האוויר כאשר לא התאפשר לעשות זאת עם כדורים פורחים או ספינות אוויר אחרות כמו צפלין.

בתקופה המודרנית פתחו עפיפונים שטוחים לצרכי ספורט כמו גלישה בים. בשנות ה 50 האוסטרלים בנו דגמים שטוחים שמייצרים מספיק כוח עילוי בשביל לעשות סקי מים.

סדנת עפיפונים לילדים.

בעבר לא יכלו לבנות עפיפונים מאוד גדולים ולכן העלו אנשים במתקן שנקרא "שרשרת עפיפונים". בשלב הראשון היו מפריחים עפיפון אחד שקשור לחוט מאוד ארוך. הוא היה צריך להגיע לגובה רב של כמה עשרות מטרים. לאחר שהצליחו לייצב אותו, קשרו עפיפונים אחד אחרי השני על אותו החוט וחיכו שגם הם ירחפו באוויר, פחות או יותר באותו המקום. ברגע שהמשימה הזו בוצעה, היה אפשר לייצר מספיק כוח עילוי כדי להעמיס עליהם גם משקל של אדם עם ציוד כבד. מלמטה היה צוות של אנשי קרקע שדאגו כל הזמן לעשות את מה שצריך, ולמשוך נכון בחוטים כדי לעמוד במשימה.

בימי התעופה הראשונים היו משתמשים בבלונים ענקיים אך היו להם חסרונות רבים: היה אפשר לרחף איתם רק במידה והרוח חזקה מ 80 קמ"ש, נדרש למלא אותם בגז ולבדוק כל הזמן שהכמות מספיקה והיה גם צריך להכשיר את הטייס וללמד אותו כיצד לתפעל את כל המערכת.

בגרמניה פתחו עפיפוני בלון שנראים כמו כדור פורח אבל בצורה מוארכת כמו של טיל. כך היה אפשר לייצב אותם באוויר במיוחד כאשר יש רוחות חזקות. השימוש שלהם היה לאסוף מידע עבוד ספינות מלחמה. את הבלון מילאו בגז כדי שיהיה קל ויוכל לרחף באוויר. בחלקו התחתון היה סל קטן שבו ישב הטייס, שהפעיל אותו וגם תצפת על ספינות שנמצאות מעבר לאופק. בתוך הסל היה לו גם מכשיר קשר קווי, כמו טלפון שבאמצעותו דיווח לאנשים שנמצאים בספינה או על הקרקע את מה שהוא רואה. כמו כן הטייס היה גם מצויד במצנח חירום במידה ויאלץ לקפוץ. התצפיות האלו היו מאוד יעילות בשדה הקרב, אך לא היו מספיק בלונים וטייסים מיומנים כדי להפעיל אותם. ולאחר המצאת המכ"ם, כבר לא היה בהם צורך. כאשר רצו לצלם אזור כלשהו מהאוויר, היה קל יותר לחבר לעפיפון מצלמה ולהפעיל אותה מהקרקע.

עפיפון > עפיפון להרמת אנשים באוויר