עפיפון צילום אווירי

לקניית ערכת עפיפונים לבניה עצמית: עפיפונים להרכבה עצמית.

צילום אווירי באמצעות עפיפון מתבצע על ידי הרמת מצלמה לאוויר. ההפעלה של מכשיר הצילום מתבצעת בצורה מכאנית – למשל משיכה בחוט, או מרחוק כמו שימוש בשלט ולפעמים גם מופעלת מראש, לפני הטיסה.

הציוד עצמו יכול להיות מאוד פשוט כמו לחצן מכאני ומצלמה חד פעמית, ועד למערכת משוכללת במיוחד הכוללת שליטה באמצעות גלי רדיו ומצלמה דיגיטלית עם רזולוציה חדה. בעקבות ההתפתחות הטכנולוגית המהירה של השנים האחרונות, כיום כבר מקובל לבצע צילום אווירי עם רחפן.

את המצלמה ניתן לחבר ישירות לעפיפון, אבל בדרך כלל היא נמצאת במרחק של כמה סנטימטרים מהמפרש ובעיקרון קשורה לחוט המרכזי. המרחק הזה מקטין את התזוזה ומאפשר לעפיפון להיות יציב יותר ולרחף גבוה יותר. כמו כן מהירות צמצם העדשה מכוונת על הפרש מהיר כדי שהתמונה תצא יותר חדה ולא מטושטשת.

ההיבט החשוב ביותר הוא היכולת לייצב את המצלמה כך שהרוחות לא יטלטלו אותה. עפיפון חוט אחד הוא פתרון טוב כי אפשר להשתמש בחוט ארוך במיוחד ואיך צורך בביצוע תמרונים מיוחדים כדי להעיף אותו בשמיים. כמעט כל דגם פשוט יכול להעלות ציוד צילום עד למשקל של כחצי קילוגרם.

ככל שהמשקל נעשה כבד יותר, צריך לשקול שימוש בדגם מתאים יותר כמו דלתא, מצנח או רוקוקו, שמאפשרים משיכה בחוט, תמרון ברוחות חזקות, שינוי זוויות ויכולת שיגור נוחה.

צילום האוויר הראשון נעשה על ידי מטאורולוג בריטי בשנת 1887. בשנת 1906 פורסמה תמונה שהפכה למאוד ידועה שבה ניתן לראות את העיר סן פרנסיסקו לאחר הרס של רעידת אדמה. היא צולמה על ידי 17 עפיפונים, כל אחד מהם צילם תמונה קטנה ולבסוף חיברו את הכל לתמונה פנוראמית אחת גדולה.

בשנות ה 80 זה התפתח כתחביב והוקמו הרבה מועדונים שהיו מעבירים שיעורים בתחום, ובעיקר היו יוצאים לשטח ומתנסים באפשרויות צילום מתקדמות באוויר.

צילום באמצעות עפיפון הוא זול יותר מאשר שימוש ברחפן, שכן רחפן צעצוע קטן אינו מספיק חזק כדי להתקין עליו מצלמה. כמו כן עפיפון יכול לטוס זמן רב יותר ואינו תלוי בסוללה שנגמרת לאחר מספר דקות. בנוסף לכך רחפן אסור להפעיל בכל מקום וללא אישור.

יחד עם זאת אחד החסרונות הבולטים הוא שהמצלמה עלולה להישבר במידה וכלי התעופה שלנו מתרסק.

כאשר היו מצלמים מיתוך כדור פורח, היה צורך בהכנה של "חדר חושך" או יותר נכון "תא חושך" קטן ומאולתר שבו היו מפתחים את הפילמים. כל זה נעשה מיתוך הסלסלה של הכדור הפורח, היכן שהאנשים היו עומדים ומסתכלים על הנוף. תהליך הפיתוח היה נמשך כ 20 דקות וכולו היה מתבצע באוויר.

האחים רייט התקינו מצלמת וידאו על מטוסם וצילמו סרט נע של כל מהלך הטיסה, מההכנות להמראה ועד לנחיתה.

בעבר הרחוק, צלמים חיפשו דרכים יצירתיות כדי להעלות את המצלמות שלהם לאוויר וביניהם בלונים, טילים ואפילו יונים. כיום מקובל להשתמש בספינות אוויר, מסוקים, מטוסים וצנחנים.

צילומי אוויר היו שימושיים בעיקר בתחום הארכיאולוגיה, הם סיפקו מבט מלמעלה על האתר ועזרו לפענח את מהות המבנים שהתגלו. הים זה נעשה יותר כדי למפות טוואי שטח, ללמוד על גיאוגרפיה מקומית ואפילו לצרכי פרסום.

במאה ה 20 הצליחו לצלם את שטח הפנים של כדור הארץ מגובה רב של כ 22 ק"מ, בו נראה שהאדמה מתעגלת בקצוות. התמונה הייתה הוכחה לכך שכדור הארץ הוא עגול.

נייר הצילום שהיה מקובל להשתמש בו היה עשוי מחומר שנקרא אספלט ומקורו בנפט. עד שנת 1861 צילמו רק בצבעי שחור ולבן. המצלמה הדיגיטלית הומצא בשנת 1973.

עפיפון > צילום אווירי