עפיפוני מדבר צייד עם עפיפון

לקניית ערכת עפיפונים לבניה עצמית: עפיפונים לילדים להרכבה עצמית.

עפיפוני מדבר או בשמם השני "סמר" הם עפיפונים המיועדים לצייד של חיות בר. בניגוד למה שרוב האנשים חושבים, אלו לא עפיפונים שעפים באוויר, אלא מלכודות שבנויות מאבנים ומשמשים לתפיסה של חיות שונות.

מלכודות אלו נמצאו במספר מוקדים ברחבי העולם ובעיקר באזורי מדבריות במזרח התיכון וגם בדרום מדינת ישראל בנגב, ירדן ומצריים. על פי ממצאים ארכיאולוגיים הם נוצרו לראשונה בשנת 4,000 לפני הספירה.

עפיפוני מדבר בנויים מקירות אבן ארוכים אשר נמצאים במרחק רב זה מזה. ככל שמתקדמים לאורך קירות אלו, מגלים שהם הולכים ונהיים צרים עד שהם מתחברים. למעשה יש להם צורה של משולש פתוח שהולך ונהיה צר עד ששני הקירות נוגעים זה בזה. המטרה היא ליצור מעין נתיב חד סטרי שהולך ונסגר. כך האדם שחי לפני אלפי שנים יכול היה לרדוף אחרי עדר של חיות, ובזמן שהם במנוסה הם נתקלו בקיר והאנשים שרצו מאחוריהם יכלו לצוד אותם בקלות לאחר ריצה קלה.

אורכם של חומות אלו מתפרש על פני מאות מטרים כך שהחיות לא מסוגלות להבין מה ממתין להם בסוף המסלול עד שזה מאוחר מדי. לעיתים היה מחכה להם בקצה בור ענק והם היו נופלים לתוכו ולא יכלו לצאת. המיקום שלהם הוא אינו מקרי, הם נבנו במיוחד על צירי הגירה של העדרים ובדרך זו נתפסו עשות אם לא מאות בעלי חיים.

"עפיפוני מדבר" קבלו את שמם בשנות ה 20, בזמן שטייס עף מעליהם והם נראו לו כמו צורות של ציורי עפיפונים. מאז ועד היום גילו כ 2,000 אתרים כאלו, וזה מעיד על שיטת צייד עתיקה שהייתה מאוד פופולארית ויעילה. בשנים הראשונות לחשיפתם, הארכיאולוגים היו חלוקים בדעתם לגבי הסיבה להקמת חומות אלו, בין ההשערות הועלו הסברים כמו מקום לביצוע טקסים, אזור לאילוף בעלי חיים וגם גדר כדי שהגמלים לא יברחו או ילכו לאיבוד.

על פי מיקומי האבנים והציורים שהיו עליהם, ארכיאולוגים הסיקו שלא רק שבט או כפר קטן אחד היה משתתף באירוע הזה, אלא מספר שבטים היו מתאגדים ביחד כדי לבצע את המשימה בהצלחה. כלומר ככל שהיו יותר אנשים כך הם הצליחו לתפוס יותר חיות. לאחר הצייד הם חילקו ביניהם את השלל, כל אחד על פי התרומה שלו, התפקיד ומספר האנשים. בנוסף היו עורכים במקום גם טקסים שונים וחגיגות.

עפיפון אמיתי שעף בשמיים שימש גם הוא ככלי צייד לאורך כל ההיסטוריה האנושית. האדם הקדמון צד איתו ציפורים, עטלפים ואפילו דגים. אופן ההפעלה היה מאוד פשוט, האלו מספר עפיפונים לאוויר שחוברו להם יחדיו. ביניהם היו קושרים הרבה חוטים בצבע לבן כדי שהציפורים לא יראו אותם. זו הייתה רשת ענקית ובלתי נראית שנפרשה בשמיים. כאשר הציפורים היו עוברות בנתיבים מסוימים הם היו נתקלות בהם ונופלות למטה.

רשתות מעופפות אלו הונחו גם בפתחים של מערות חשוכות. כאשר הציידים היו נכנסים למערה עם לפידים בוערים העטלפים היו מנסים לברוח החוצה ואז נתפסו ברשתות המרחפות באוויר. העפיפונים שימשו גם בתור חכת של דיג. במקום להשתמש במקל מעץ, היו קושרים את החוט למספר עלים גדולים שריחפו באוויר. המצאה זו אפשרה להגיע לאזורים מרוחקים יותר הנמצאים עמוק בים או באגם. לעיתים מטרת העפיפונים הייתה רק להניע את הסירה לאזור שבו נמצאים הדגים, אילו היו משתמשים במשוטים זה היה מבריח את הדגים למקום אחר.

טכניקות רבות של עפיפון פעלולים המוכרים לנו היום הם בעצם תוצאה של אימונים רבים שבני האדם הקדמונים ערכו כדי לשפר את יכולות הציד שלהם. שיטות אלו עברו מדור לדור כאמצעי הישרדות בתנאי טבע קשים. היום כאשר אנו חיים בסביבה מודרנית זה משמש רק כספורט או תחביב לשעות הפנאי.

עפיפון > עפיפוני מדבר / סמר