עפיפונים באינדונזיה

לקניית ערכת עפיפונים לבניה עצמית: עפיפונים לילדים למכירה.

באי באלי שבאינדונזיה הרוח נושבת בצורה קלילה בבקרים, אך בשעות אחר הצהריים היא תופסת תאוצה. היא מצליחה להרים לאוויר את כל סוגי העפיפונים, במיוחד בתקופת הפסטיבל שמתקיים בחודשים יולי עד אוקטובר. כבר במאה ה 14 סוחרים מפורטוגל זיהו את חשיבות שינויי הרוחות ממזרח למערב, שיוצרים נתיבי הפלגה מתאימים לספינות המפרש.

בתקופה זו בוני העפיפונים מנצלים את הרוחות כדי להציג את העיצובים המדהימים ואת הכישורים שלהם בהעפת עפיפונים. הם מתחרים ביניהם על פרסים יקרי ערך שיוכלו להביא לכל תושבי הכפר.

כמו במקומות אחרים, גם באינדונזיה נהוג להעיף עפיפונים בסוף עונת הקציר. על פי המיתולוגיה, אחד האלים ירד מן השמיים אל כדור הארץ כאשר הוא רוכב על בופאלו, ומנגן על חליל מעץ. באמצעות המנגינה הוא קרא לרוחות שיביאו ענני גשם וכך הביא לתושבים הצלחה ושגשוג בעבודתם החקלאית.

הדמות שלו מתוארת כרועה צאן שמרחף בשמיים על עפיפון, וכך הוא שומר על הפרות והכבשים שהוא מגדל בשדה. לפי התרבות המקומית הוא אחראי גם על ההרמוניה שבין בני האדם לבעלי החיים ולטבע שמסביבם.

בני המקום לוקחים ברצינות את מלאכת הפרחת העפיפונים. זהו לא רק משחק או תחביב, אלא גם חלק בלתי נפרד מהחיים היום יומיים והטקסים שמתקיימים במועדים מיוחדים.

העפיפונים האינדונזים גדולים מאוד, כדי להטיס אותם צריך הרבה יותר מלקשור חוט וגם הבנייה איננה פשוטה בכלל. בתהליך הרכבת עפיפון כזה מתקיים גם טקס דתי: לפני שמתחילים במלאכה מתייעצים עם האדם החכם ביותר בשבט, והוא בודק בלוח השנה המסורתי באיזה יום הכי כדאי להתחיל לעבוד.

ברגע שנקבע התאריך, האנשים מתחילים לאסוף את כל החלקים הדרושים ולחבר אותם יחדיו. זה לוקח כמה חודשים, אשר במהלכם מבצעים גם הרבה טיסות ניסוי לבדיקה שהוא עף טוב ביחד עם טקסים שונים. למשל, מקפידים על כללים עתיקים כמו: כיצד לבחור את ענפי העצים המתאימים, איך לכרות את העץ כדי שהרוח שלו תשתלב גם בעפיפון. מתבצע גם גילוף מיוחד בצורת פני דרקון או ציפור שמרכיבים בחזית כלי התעופה, העיניים שלהם צריכות להיות מופנות קדימה בשביל לתת לאנשים תחושה של חוזק וגאווה. בגלל שהעפיפון אמור לטוס מעל מקדשים הוא חייב לעבור טיהור וכך גם כל אחד מ 50 האנשים שמיועדים להשתתף בהטסה.

באופן כללי ניתן למצוא באינדונזיה שני סוגי עפיפונים עיקריים: מסורתיים ומודרניים. הצבעים המסורתיים הם שחור – שמסמל שמירה ואיזון, לבן – הרס וכאוס, אדום – יצירה של חיים. הדגמים מגיעים לגדלים של עשרות מטרים.

אחד הדגמים הגדולים נראה כמו דג, יש לו פה רחב ובקצה הזנב סנפיר מפוצל. כאשר הוא עף זה נראה כאילו שהוא שוחה במים. עיצוב קטן יותר הוא זה של הציפור. אך גם כאן יש לו מימדים גדולים כי הזנב שלו יכול להשתרע על פני עשרות מטרים.

דגם מלך הדרקון הוא הגדול ביותר. אורכו נע בסביבות 250 מטרים, משקלו כ 700 ק"ג ודרושה עזרה של כ 200 אנשים בשביל להפעילו. רוחבו מגיע ל 10 מטרים ויש להשתמש בחוט של 300 מטרים. ממקמים אותו בדרך כלל על רצועת חוף הים, למטרה זו סוחבים אותו באמצעות 4 משאיות גדולות. בשנת 2016 הצליחו לשבור את השיא שנקרא עפיפון דרקון הארוך ביותר בעולם. הוא עף מספר מטרים בודדים ואז התרסק על האדמה. ביום למחרת הרוחות היו טובות יותר והוא הצליח לרחף באוויר ליותר זמן.

דגם נוסף נראה כמו עלה גדול. הוא לא יציב ובדרך כלל מתנדנד לצדדים עד שהוא נופל על הקרקע. זאת הסיבה לכך שקשה מאוד לשלוט בו ולגרום לו לרחף לזמן ממושך.

בתרבות האינדונזית יש חשיבות רבה למוסיקה וצלילים. מעבר לכך שמותקנים על העפיפונים אמצעי הרעשה וזמזום בצורות של רצועות ומקלות, התושבים המקומיים מכינים מחומרים טבעיים גם מכשירי רוח שנמצאים על הקרקע. כלים אלו נועדו למדוד את עוצמת הרוח והכיוון. למתקנים המיוחדים יש פרופלורים שנמצאים על מוטות במבוק גדולים. כמו כן הם משמיעים רעש חזק ככל שהרוח נושבת בעוצמה גבוהה. מעיפי העפיפונים יכולים להסתכל עליהם בכל רגע ולדעת מהיכן מגיעה הרוח. באותו הזמן הם מאזינים לצלילים שבוקעים מהמכשירים. טחנות הרוח האלו הם חלק מאירוע הטסת עפיפונים, ואפילו קיימת תחרות לבחירת טחנת הרוח שמשמיעה את הצליל האיכותי ביותר.

אלפי אנשים משתתפים בפעילויות אלו, רובם הם תושבי המקום וחלקם תיירים מחוץ למדינה. באמצעות התחרויות משמרים את התרבות האינדונזית ומפתחים את היצירתיות זאת הסיבה לכך שניתן למצוא שם גם עפיפונים יותר מודרניים. דמוית וחפצים תלת ממדיים שנראים כמו בלונים מתנפחים וביניהם: אלים מהמיתולוגיה ההודית, כלי רכב כמו מכוניות, בעלי חיים ואפילו מותגים פופולאריים מעולם הצרכנות.

מעבר לקהל הצופים, מספר המתחרים הפעילים מגיע ליותר מאלף אנשים. במקצים השונים אפשר לראות ילדים ומבוגרים, מתחרים בקבוצות או בבודדים עם דגמים בגדלים שונים. כמו כן ישנה גם תחרות צילום ותיעוד של הרגעים הטובים ביותר שנתפסו בעדשת המצלמה. כדי להשתתף בתחרויות, העפיפון חייב להיבנות מחומרים מתכלים ושיהיה אפשר גם לפרק אותו לאחר ההטסה. באופן הזה התושבים שומרים על איכות הסביבה ואינם מבזבזים את משאבי הטבע.

אינדונזיה היא מדינה גדולה עם מגוון רחב של אנשים ותרבויות שונות. יש בתחומה יותר מ 10,000 איים, 200 שפות שונות ומנהגים ייחודיים ושונים בכל אי, כפר או קבוצה חברתית. זאת הזדמנות נהדרת לראות את ההשפעות של האמנות המקומית על העיצובים השונים.

בתוך המערות של אינדונזיה חיים להקות גדולות של עטלפי פירות שנקראים "שועלים מעופפים". בכל ערב, אלפי עטלפים עוזבים את המערות ועפים לכיוון הג'ונגל כדי לחפש מזון. האינדונזים פיתחו שיטה מיוחדת כדי לתפוס אותם בלילה כאשר הם עפים מעליהם. מספר קרסים המשמשים לדיג נקשרים על חוט שמחובר בין שני גזעי עץ. באותו הזמן מפריחים עפיפונים מעל אותו החוט ומעל להקת העטלפים. עם התמרונים הנכונים העפיפונים מכוונים אותם לעבר מלכודת הקרסים וכך צדים אותם.

עפיפון > עפיפונים באינדונזיה