רחפת בלון יצירות לילדים ניסויים מדעיים

הציוד הדרוש להכנת היצירות לילדים והניסויים המדעיים - רחפת בלון:

פקק של בקבוק מפלסטיק.

סיכה.

דיסק CD.

דבק נוזלי.

בלון.

טושים לצביעה.

אופן הכנת יצירות לילדים בשלושה שלבים פשוטים:

קחו את הסיכה ונקבו עשרה חורים קטנים בחלק העליון של הפקק כך שיוכל לזרום דרכו אוויר.

מרחו דבק נוזלי סביב מרכז הדיסק והדביקו אליו את הפקק. בזמן שאתם ממתינים לדבק שיתייבש, מומלץ לקשט את הדיסק ולצבוע אותו בצבעים שונים וניתן גם להדביק עליו מדבקות.

נפחו את הבלון ולאחר מכן סובבו את הפיה שלו כדי שלא יצא ממנו האוויר. ולבסוף הלבישו אותו על הפקק.

הערה: אם הרחפת לא נוסעת יש לוודא שהפקק מודבק היטב לבסיס הדיסק ושאין דליפת אוויר בצדדים. בנוסף, אם אין מספיק זרימת אוויר דרך הפקק צריך להגדיל קצת את החורים באמצעות הסיכה. מומלץ להסיעה את היצירה על משטח חלק.

הסבר לניסוי המדעי:

הרחפת שבנינו במסגרת יצירות לילדים, נוסעת באמצעות הזרמת אוויר מתחתיה. בזמן שהבלון מתרוקן, כל האוויר זורם דרך הפקק, מציף את הדיסק מלמטה ויוצר כרית אוויר. כמו כן, בגלל שהמשקל הוא מאוד קטן אז האוויר מצליח להרים את כל היצירה למעלה. במצב זה קיים חיכוך מינימאלי בין הדיסק למשטח שעליו הוא עומד וכך הרחפת יכולה לגלוש בקלות.

הידעת? עובדות מעניינות:

משתמשים ברחפות כדי לנסוע בים וגם על משטחים חלקים ביבשה. הן בדרך כלל יכולות להוביל אנשים, מטענים וכלי רכב ממקום למקום ללא תלות בתוואי השטח המשתנה.

בדרך כלל לרחפת יש שתי מנועים. האחד, כדי להרים אותה באוויר על ידי יצירת לחץ מתחת לכלי השיט. והשני, מפעיל מדחף שנמצא בחלק האחורי ודוחף אותה קדימה. באמצעות הגים ניתן להזיז אותה לכל כיוון שרוצים. באופן כללי זהו כלי תחבורה שמשלב בתוכו עקרונות תעופה של מטוס והמסוק ביחד עם היכולות של כלי שיט כמו ספינות וצוללות. יחד עם זאת קיימים גם חסרונות: הן בדרך כלל מאוד רועשות ולכן אי אפשר להפעיל אותם היכן שיש הרבה אנשים. כמו כן הן גם יקרות וצריכות תחזוקה רבה יותר מאשר סירות רגילות שמובילות משא. וגם לנהג בדרך כלל הרבה יותר קשה לתפעל אותם מאשר כלי תחבורה אחרים. למעשה, ללמוד לנווט בה זה יותר כמו ללמוד להטיס מסוק מאשר לנהוג ברכב. זאת גם הסיבה שהאדם שמפעיל אותה נקרא טייס ולא נהג.

השימוש הראשון של כלי התחבורה הזה היה צבאי וכך יכלו להעביר חיילים וציוד במהירות ממקום למקום וגם לבצע משימות של חילוץ והצלה. לאחר מכן החלו להפעיל רחפות גם לשימושים אזרחיים, ברוב המקרים כדי להעביר נוסעים או מטענים בין איים והן נקראות גם מעבורות. כך שבמקום לנסוע ברכב עד שפת הים, ומשם להחליף לספינה כדי להפליג מעל פני הים עד שמגיעים ליבשה נוספת, ושם מחליפים שוב לרכב נוסף, משתמשים במעבורת שיכולה לעבור את כל הדרך בקלות.

כריסטופר קוקרל היה האדם הראשון שהמציא את הרחפת בשנת 1959. הוא השתמש במייבש שיער כדי לבצע ניסויים, שבהם הזרים אוויר בלחץ מתחת לשני פחיות שמחוברות זו לזו במרכז. פחית אחת הייתה של אוכל לחתולים והשנייה של קפה. כך הוא יצר "וילון תנע" – אוויר שמתרכז בתחתית ויוצר יותר כוח עילוי ממה שרק המנוע יכול להפיק לבדו. קוקרל העמיד את דגם הניסוי על שתי משקלי מטבח וכך הוא מדד את כוח העילוי שהוא צריך כדי ליצור מצב של ריחוף. ככל שהוא הזרים יותר אוויר, זה לחץ יותר על המשקלים.

בשנת 1968 החלו להשתמש בדגם של רחפת המופעלת באמצעות ארבע מנועים ויכולה להוביל רכבים ומטענים כבדים אחרים.

באלסקה משתמשים בכלי הזה כדי לחלק דואר בשמונה כפרים שמרוחקים ממערכת הכבישים הראשית ומופרדים ממנה במים ובקרח.

ישנם אפילו מכסחות דשא שמרחפות באוויר בזמן שהן קוצצות את הדשא. כך הן יכולות להחליק בקלות על המגרש, ניתן לשלוט בהם יותר טוב והן מבצעות את העבודה מהר יותר כי אין להם גלגלים. זאת איננה טכנולוגיה חדשה, היא הומצאה כבר בשנת 1964 כאשר הרחפות נהיו כלי תחבורה פופולאריים.

במקומות מסוימים בעולם משתמשים ברחפות כדי לשבור קרח שהצטבר מעל ימים ואגמים בצורה יעילה. הזרמת האוויר מייצרת תהודה שמסוגלת לשבור את הקרח גם בשכבות העמוקות יותר ולא רק את אלו שנמצאות מעל פני המים. הרעידות יוצרות סדקים גדולים מלמעלה עד למטה ומפרידים לחלוטין את חתיכות הקרח אחת מהשנייה. כאשר הגושים נפרדים זה מזה הם נמסים מהר יותר וגם צפים למקומות אחרים וכך מפנים את הנתיבים הימיים.

המהירות הגבוהה ביותר שרחפת נסעה אי פעם היא 137.4 קמ"ש.

רחפת היא אחת מכלי התחבורה הידידותיים לסביבה, במיוחד בגלל שהיא כמעט ולא משאירה "טביעות רגליים" על האדמה. הלחץ שרחפת מפעילה על האדמה הוא קטן פי 30 מהרגל האנושית. בזמן הנסיעה היא יכולה לגלוש על פני השטח ולא להשאיר סימנים ונזקים לטבע.

יצירות לילדים > ניסויים מדעיים לילדים > רחפת בלון