עפיפונים בגואטמלה

לקניית ערכת עפיפונים לבניה עצמית: עפיפונים לילדים למכירה.

בגואטמלה ובמיוחד בערים סומפנגו וסנטיאגו סקטפקס התושבים המקומיים מכינים עפיפונים גדולים ועגולים במשך שנה שלמה, כדי להעיף אותם בתאריך ה 1 בנובמבר לכבוד יום הקדושים. הם עשויים מנייר דק שנמתח על גבי מסגרת מבמבוק שקוטרה כ 30 מטרים.

המנהג הזה החל עוד לפני שכריסטופר קולומבוס גילה את יבשת אמריקה, כלומר לפני שהאירופאים הביאו את השפעתם התרבותית ליבשת אמריקה. עבודות האמנות ייצגו את הקשר של העולם בו אנו חיים עם העולם הבא, שאליו הלכו האבות הקדמוניים של תושבי האזור. בעבר הקישוטים היו מייצגים מסרים שרצו לשלוח אל האבות הקדמוניים. אך בתקופה הנוכחית זה השתנה והמסרים הם יותר על חיים הרמוניים עם הטבע ולפעמים ניתן למצוא גם בדיחות וסאטירה.

כל עפיפון נצבע בידי קבוצה של אנשים והם מתחרים כנגד הקבוצות האחרות על פרס העפיפון לצביעה היפה ביותר. הדגמים הקטנים יכולים לעוף מצוין, אך הגדולים כבדים מדי, יחד עם זאת מעמידים אותם בצורה אנכית על גבי משטחים מיוחדים כדי שכולם יוכלו לצפות בהם.

מעבר לגודלם ולמשקלם העצום, אחת הסיבות לכך שהעפיפונים אינם נבנים לשם הפרחתם באוויר, היא שבאותו תאריך ובאותו מקום יש רוחות קלות בלבד, שלא מספיקות כדי לסחוף אותם גבוה. כמו כן יש באזור קהל רב ואין מספיק שטח פנוי כדי להעיף אותם בצורה בטוחה.

באופן מסורתי בניית עפיפון גואטמלי לוקחת 40 ימים. היום הראשון של הבנייה מצוין בידי הגברים הלא נשואים של הכפר. באותו הבוקר הם קמים מוקדם משנתם, ובשעה 4 לפנות בוקר הם יוצאים לחוף כדי ללקט עצי במבוק להכנת מסגרת המפרש. כל חומרי הגלם נלקחים מהטבע בלבד: הדבק הוא תערובת של קליפת לימון, פרח "יוקה" ומים. החוטים עשויים מסיבים של צמח אגבה והזנבות מבד אריגה.

כאשר היצירה מוכנה, מעבירם אותה לאזור הפסטיבל. בתצוגה משתתפים כ 30 קבוצות שונות מרחבי המדינה, כל אחת מציגה את עבודתה כאשר מעמידים את העפיפונים לכיוון השמיים, או כפי שתושבי המקום מכנים זאת – לכיוון גן עדן.

על פי חוקי הטקסים שהיו קיימים בעבר הרחוק, הוחלט שעפיפונים אלו יחזיקו מעמד אך ורק יום אחד בזמן החגיגות. לאחר מכן היו משמידים אותם. למרות זאת בתקופה הנוכחית שומרים אותם בארכיון כמזכרת לתרבות הגואטמלית. בגלל המימדים הענקיים, שומרים רק את הבד או הנייר שהם החלקים שיש שעליהם יש את הציורים המרשימים. אפשר לקפל ולאחסן אותם מבלי לתפוס הרבה מקום. את המסגרות מעץ מחזרים לצרכים אחרים.

במהלך השנים הם התמקצעו בטכניקות שונות של צביעה וציור על גבי המשטח, עד שהתוצאה הסופית נראית אמיתית ממש כמו תמונה ממצלמה. כך יש מאפשרותם ליצור שכבות בכל צבע ולהדביק אותם כך שהכל ישתלב יחדיו מבחינת גוונים, צורות והצללה. בדרך זו ניתן להוסיף גם טקסטורות שונות כמו עלים של צמחים, נוצות, בדים מסוגים שונים, ניירות ושכבת צבע שונות.

את השרטוט הראשוני מכינים בגודל רגיל על דף עם משבצות, כדי לחלק את האזורים השונים של הציור. לאחר מכן מגדילים את כל הציור על גבי נייר קצבים ענק. לבסוף מניחים אותו על גבי כנף העפיפון ומעתיקים את הציור במדויק. את השרטוט אפשר גם לגזור כך שכל אחד יוכל לעבוד בביתו על החלק שהוא מעצב, לאחר מכן כולם נפגשים ביחד ומחברים את כל קטעי הציורים על גבי העפיפון. זה קורה מספר ימים לפני הפסטיבל. את הדגמים המוכנים אסור למכור וגם אסור להעתיק.

היסטוריונים טוענים שהטקסים עם העפיפונים התחילו עוד מתקופת בני המאיה מלפני 3,000 שנים. אך רק במאתיים השנים האחרונות התופעה התפשטה גם לערים וכפרים אחרים בגואטמלה.

עפיפון > עפיפונים בגואטמלה