עפיפון אנטנות רדיו

לקניית ערכת עפיפונים לבניה עצמית: עפיפונים לילדים להרכבה עצמית.

בעבר הרחוק עפיפונים שימשו גם כדי לשאת עליהם אנטנות רדיו לגובה רב. בדרך כלל כדי להעלות אותם גבוה יותר מאשר הצבתם על תורן. בנוסף לכך הם היוו חלק נרחב יותר ממערכות רדיו שהיו בשימוש נרחב בתקופה של לפני מלחמת העולם הראשונה. מערכות אלו הופעלו מעל שטחי קרקע וגם בים כדי להגדיל את טווח התקשורת בין ספינות מלחמה.

השימוש באמצעות עפיפון שמותקנות עליו אנטנות היה יחסית מוגבל בגלל קשים רבים. כמו למשל: לייצב את העפיפון בתנאי רוח משתנים ולהכניס שכלולים ושדרוגים למכשירי השידור והקליטה שיפעלו בגובה רב.

הרבה שנים לפני כן, היו לעפיפונים שימושים רבים בצבא ארצות הברית וגם במדינות נוספות. עיקר הפעילות הייתה באיסוף תצפיות, צילום אווירי ואיתות לכוחות חיילים בשטח. בסוף המאה ה 19 היה נהוג גם להרים אנטנות של רדיו לאוויר באמצעות עפיפון קופסא קטן. זה שימש בעיקר לתצפיות התחום חיזוי מזג האוויר וגם לניסויים מדעיים.

העפיפון הראשון שהופרח לאוויר על מנת לשדר ולקלוט תדרים, היה מטעם מחלקת התקשרות של צבא ארצות הברית, זה קרה בשנת 1905. הוא נקרא "קינג" על שם ממציאו. העפיפון עצמו היה יחסית גדול, גובהו 2 מטרים ורוחבו כחצי מטר. המפרש נתפר מיריעת בד משי יפני והמסגרת נבנתה מעץ במבוק כך שבסך הכל משקלו היה פחות מ 1 קילוגרם.

הצורה הכללית שלו היה כמו של יהלום כאשר בקצהו העליון והתחתון היו מרובעים קטנים. בנוסף לכך במרכז המפרש היה חור גדול בצורת ריבוע. דרכו התאפשרה זרימת אוויר כך שלא יהיו תנודות חזקות מדי לאורך המפרש. עיצוב זה תרם רבות ליציבות כאשר הרוחות היו חזקות מדי או שהשתנו בפתאומיות.

המפעיל היה משגר אותו לאוויר בהתאם לתנאי מזג אוויר. פעמים רבות היה אפשר לחבר מספר עפיפונים יחדיו כדי להעלות ציוד גדול וכבד יותר. בימים שבהם לא נשבו רוחות שמספיקות כדי להתרומם לאוויר, היו מחברים אליו בלון שישפר את כוח העילוי. בנוסף לכך היו קושרים אליו גם משדר קטן, זה עזר להגדיל את טווח גלי הרדיו שהיה אפשר לשדר ולקלוט ממדינת ארה"ב ועד לקובה.

אלכסנדר גרהם בל המציא עפיפונים בצורת פירמידה כי הוא קיווה שיום אחד יוכלו להפוך אותם למכונות מעופפות. אך באותה התקופה הצליחו להשתמש בהם בעיקר לשיגור אנטנות לשמיים. כך הצליחו לשגר אנטנות גדולות של טלגרף ולקשר בין אוניות שנמצאות בחוף המזרחי והמערבי של אמריקה.

באנגליה גם החלו לפתח דגמים כאלו ואפילו הציעו שדרוגים נוספים. למשל באחד מן הניסויים המדעיים גילו שמומלץ להתקין את האנטנה דווקא בחלקו התחתון של העפיפון, קרוב יותר לחוט. באופן הזה הרוחות פחות טלטלו את המכשיר והקליטה הייתה טובה יותר. כעת יחלו להגדיל את טווח השידורים למרחק של פי 6.

בגרמניה זה היה חלק מציוד הצלה נלווה של ספינות גומי. לכל ספינה כזו היה מחובר עפיפון קופסא שמעלה אנטנה לאוויר ושולח אותות מצוקה. באותם השנים היה צורך להשתמש באנטנות יחסית גדולות מפני שתדר ההצלה והחירום היה 500 קילו הרץ.

הממציא האיטלקי מרקוני הצליח גם הוא לשפר את מערכת העפיפונים עם האנטנות וכך היה אפשר לקיים תקשורת רציפה בין מדינות אנגליה וצרפת שהיו מופרדות על ידי התעלה האנגלית. בעוד שבמדינות אחרות החלו לבנות מגדלים ענקיים עם אנטנות קליטה ושידור, הוא הצליח לעקוף אותם במהירות באמצעות שיגור עפיפונים ובלונים שנושאים עליהם את הציוד המורכב. בהתחלה הם לא יכלו להתרומם ופעמים רבות היו מתרסקים לאדמה או שנעלמו ברוח.

כיום עם ההתפתחות הטכנולוגית כבר לא משתמשים באמצעים ישנים אלו כדי להעביר תשדורות ממקום למקום. היום מקובל להשתמש בלוויינים אשר מסוגלים להעביר נתונים במהירות רבה לכל מקום בכדור הארץ.

עפיפון > אנטנות רדיו